יעילות טיפול המקדים במיואינוסיטול בנשים העוברות IVF ללא תסמונת השחלות הפוליציסטיות

רקע: מטרת מחקר פיילוט זה היא לבחון את ההשפעות של מתן מיו-אינוזיטול על התגובה השחלתית ואיכות הביציות והעוברים בנשים שאינן סובלות מתסמונת השחלות הפוליציסטיות שאינן פוליציסטיות (PCOS) העוברות גירוי זקיקים והפריה חוץ גופית קונבנציונלית או על ידי הזרקת זרע תוך ציטופלזמית.

שיטות: מאה נשים שאינן סובלות מתסמונת השחלות הפוליציסטיות בנות פחות מ-40 שנים טופלו בהורמון לוטאלי למשך שבועיים, לפני תחילת פרוטוקול הגירוי של הביציות. כל המטופלות קיבלו rFSH, במינון התחלתי של 150 IU למשך 6 ימים. המינון הותאם לאחר מכן לפי תגובה אישית.

קבוצה B (n = 50) קיבלה מיו-אינוזיטול וחומצה פולית במשך 3 חודשים לפני תקופת הגירוי ולאחר מכן במהלך הגירוי עצמו. קבוצה A (n-50) קיבלה רק חומצה פולית כתוספת טיפול ב-3 החודשים שלפני ותוך כדי הטיפול.

תוצאות: משך הזמן הכולל של הגירוי היה דומה בין שתי הקבוצות. עם זאת, המינון הכולל של גונדוטרופינים שהובילו להבשלת זקיקים נמצאו נמוך משמעותית בקבוצה B (קבומת המיואינוסיטול). בנוסף, המספר של הביציות הבשלות היה באופן משמעותי גבוה בקבוצה שטופלה מראש במיואינוסיטול. הריון קליני ושיעור ההשתלה לא היה שונה באופן משמעותי בשתי הקבוצות.

מסקנות: הממצאים שלנו מצביעים על כך שתוספת של מיו-אינוזיטול לחומצה פולית בנשים שאינן סובלות מתסמונת השחלות הפוליציסטיות שעוברות גירוי זקיקי להפריה חוץ גופית עשוי להעלות באופן משמעותי את מספר הביציות הבוגרות ואת המינון של rFSH תוך שמירה על שיעור ההריון הקליני. יתרה מכך, נצפתה מגמה בעד עלייה בשכיחות ההשתלה בקבוצה שטופלה מראש במיו-אינוסיטול נראתה במחקר זה.

לקריאה נוספת – מצורף הקובץ הבא